נקודות לדיון ולהעמקה
מנהג האושפיזין הוא דוגמא למנהג רחב יותר של הכנסת אורחים.
הכנסת אורחים היא ערך חשוב בתרבויות ובדתות שונות, והוא נוגע לצורת ההתייחסות ולאירוח של אדם שהזדמן למקום זר. להכנסת האורחים יש משמעויות שונות במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות בהיסטוריה.
הכנסת אורחים מתוארת בסיפורי המקרא כחובתו של האדם. בהיעדר שלטון מרכזי שיגן על ביטחונם של ההולכים בדרך, ובהתחשב במרחק הגדול בין היישובים ובמיעוט מקורות המים והמזון, האורח היה תלוי לחלוטין בחסדי המארח ובמידת הכנסת האורחים שלו.
כדאי להזכיר למשל את סיפורי האירוח של לוט בסדום (ספר בראשית, פרק י"ט), וכן את סיפור אברהם ושלושת האנשים (מלאכים). מסיפורו של אברהם אף למדו חז"ל: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה".
ואכן, אברהם מוצג במסורת היהודית ובמסורות אחרות כמארח מושלם. ניזכר בסיפורו:
בראשית יח: אברהם מכניס אורחים
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ. כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל-עַבְדְּכֶם.
וַיֹּאמְרוּ: כֵּן תַּעֲשֶׂה, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה, וַיֹּאמֶר: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.