קריטריון זה מתייחס ל:
הנושא שהחיד"א עסק בו, עלה גם כשאלה מעשית בדורנו. הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן, נשאל על ידי צעירים את השאלה: מדוע לא להקל על הקוראים בתורה ו"ללכת עם הקידמה", ולסמן בספר התורה את סימני הניקוד והפיסוק?
בדבריו כותב הרב בין היתר:
"... כי הניקוד והפיסוק הם פרשנות בעל-פה לתורה שבכתב. וכדין תורה שבעל-פה הן [נהגות] בעל פה ולא בכתב, כשם שכל הפרשנות של התורה היא בעל-פה או בספרים אחרים, ולא בגוף התורה, שהיא חייבת להיכתב כמות שהיא, ללא כל תוספת, ומאשרת פרשנויות שונות לכל מילה." (באתר ישיבה)
האם היא דומה או שונה מדעתו של החיד"א?