מקורות נוספים להרחבה

הי"ד החזקה של "הנשר הגדול"- הקדמה למשנה תורה

אחד מחיבוריו החשובים של רמב"ם, והחשוב ביותר מבחינה הלכתית, הוא ספרו "משנה תורה", המכונה גם "הי"ד החזקה" על-שם ארבעה-עשר חלקיו. חיבור זה, שמהווה אחד מהחיבורים החשובים ביותר בארון הספרים היהודי, מיוחד מכיוון שהוא הראשון שסיכם את כלל הפסיקות מהתורה, המשנה, התלמוד והפוסקים עד ימיו של רמב"ם ומיונן לפי נושאים, כאשר לכל נושא רמב"ם הקדיש ספר. כסופרים רבים בתקופתו, חיבר הרמב"ם הקדמה לספרו, בה הציג את הספר והסביר את תפקידו ואת חשיבותו. מהקדמה זו של הרמב"ם ניתן ללמוד לא רק על חיבורו, אלא גם על אישיותו ובחירותיו הספרותיות. רמב"ם קרא לספרו "משנה-תורה", ובכך רמז בעצמו על ההשוואה בינו לבין משה והתורה.

מתוך ההקדמה לחיבור "משנה תורה"

(א') כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני – בפירושן ניתנו, שנאמר "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה" (שמות כ"ד י"ב) – "תורה" זו תורה שבכתב, ו"מצוה" זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה, ומצוה זו היא הנקראת "תורה שבעל פה".

(ב) כל התורה כתבה משה רבינו קודם שימות בכתב ידו. ונתן ספר לכל שבט ושבט, וספר אחד נתנהו בארון לעֵד, שנאמר "לקֹח את ספר התורה הזה, ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם, והיה שם בך לעֵד". (דברים ל"א כ"ו)

[...]

(ה') וזקנים רבים קבלו מיהושע [בן-נון]. וקבל עֵלי [הכהן] מן הזקנים ומפנחס [בן-אהרון הכהן], ושמואל [הנביא] קבל מעֵלי ובית דינו, ודוד [המלך] קיבל משמואל ובית דינו. ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה, ו[משבט] לוי היה, ושמע ממשה, והיה קטוֹן בימי משה. והוא קבל מדוד ובית דינו.

 [וכך נמסרה התורה עד לחז"ל]

(י"ב) רבינו [יהודה הנשיא] הקדוש חִבר המשנה. ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חִברו חִבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה. אלא בכל דור ודור ראש בית דין, או נביא שהיה באותו הדור, כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמד על פה ברבים.

(יג) וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כוחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע, ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים [...] וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש