קריטריון זה מתייחס ל:
מדרשי בולים – סמלים וסימנים בתרבות
על הבולים והשימוש בהם
בול דואר היו מצרך שימושי מאוד בעבר, לפני עידן הדואר האלקטרוני, הוואטסאפ והרשתות החברתיות בכלל. כמובן, גם היום ישנם בולים, בעיקר למכתבים רשמיים, או להעברת תוכן שחשוב להעבירו כפי שהוא ולא בצורה דיגיטלית. (עם זאת, גם אז שכיח השימוש במעטפות מבוילות או מוחתמות מראש.)
את הבול כידוע מדביקים על מעטפה, והוא מהווה מעין אישור לתשלום על הבאת המכתב או החבילה ליעדם. אולם מאז ומעולם, וגם היום, הבול אינו רק אמצעי טכני לתקשורת, וממש כמו מטבעות או שטרות, יש לו גם משמעות סמלית ותרבותית. ראשית, הוא מבטא את הריבונות (השלטון העצמי) של המדינה שהוציאה אותו, ותוכנו משקף בדרך כלל תכנים הקשורים במדינה, במנהיגים ודמויות מופת בקרבה, בתולדותיה ובתרבותה. למעשה כל בול מעוצב כעין יצירת אומנות קטנה, המשלבת בדרך כלל ישן וחדש.
אל הבול מצורף בדרך כלל הַשּׁוֹבֶל, כְּשׁוּלֵי הבול, והוא מוסיף פרטים על תוכן הבול בצורה גרפית המשלבת לעיתים טקסט נוסף, ולעיתים אף מהווה המשך של ציור הבול. ישראל היא המדינה היחידה ששירותי הדואר שלה מנפיקים את כל הבולים עם שְׁבָלִים, לעומת מדינות אחרות שבהן הדבר נעשה רק לעיתים, ולא בשיטתיות.
השובל בישראל החל בסדרת הבולים 'דאר עברי' שהונפקה מייד לאחר הכרזת העצמאות והופיעו בה תצלומי מטבעות עתיקים (מתקופת הממלכה החשמונאית) שעליהן מלים בכתב העברי הקדום. כיוון שהכתב לא היה מוכר לתושבי ישראל, הוחלט להוסיף לבולים שׁוֹבֶל ובו הסבר הכיתוב. מאז נותר הנוהג לצרף שובל בכל הבולים בישראל.
סימן היכר אופייני נוסף לבולי הדואר הוא השוליים המשוננים, המאפשרים את הפרדת הבולים זה מזה בגיליונות שלהם.