פתיחה

לתלמידים יהודים כיום, אין יחס מיוחד למושג "ברית המועצות", ישות אשר במחצית השניה של המאה ה-20, הילכה אימים על אזרחיה וגילתה אנטישמיות כלפי יהודיה. הדור הזה לא כרה את אוזנו ל"יהדות הדממה" ולא צירף את קולו לקריאה לשחרר את הכלואים מעבר ל"מסך הברזל" הסובייטי. שונה ממנו הדור הקודם אשר ספג תודעת עמיות (אף כי כינה אותה בשמות אחרים), באמצעות חוויית "שלח את עמי". בעולם החופשי ידעו על הדיכוי הממושך של היהדות הרוסית התוססת: תיאטראות ביידיש ומערכות עיתונים עבריים נסגרו, שחקנים ואמנים יהודים נאסרו ורופאים יהודים היו קרבן לעלילת דם. באווירת הפחד שנוצרה, חדלו יהודים רבים ללמוד עברית, לציין את מועדי ישראל ואפילו למול את בניהם. לא חולשה היתה בדבר, כי רב היה כוחם של יהודי ברית המועצות, והוא ניכר בזיכרון היהודי שנשמר במסתרים ובהשפעתם על העולם היהודי. אותה עוצמה שקטה, ניכרה גם בהשפעת במאים ושחקנים, סופרים ומשוררים, מלחינים וזמרים, על ההווי הסובייטי. היטיב לתאר זאת ארקדי חסידוביץ, ישראלי יליד רוסיה, שאמר: "לא אחת הצליחו האמנים היהודים לפענח את נימי הנפש הרוסית בצורה מדויקת יותר מאשר אמנים רוסיים עצמם. השיר "שדה רוסי" מהווה דוגמא לכך". ואמנם גברה הרוח היהודית על כוח הזרוע של המשטר הקומוניסטי, ומצאה לה אפיקי יצירה עמוקים. על יצירה יהודית בשדות רחוקים, ועל שיעור העמיות - מתנת יהדות רוסיה לעם ישראל - נלמד ביחידה "שדה רוסי".