פרשנות הטקסט

השורות הללו מופיעות בספר שמכונה בישראל "יהדות כתרבות" (במקור: יהדות כציוויליזציה: לקראת התחדשות חיים יהודיים-אמריקאים) והוא נמכר באמריקה במהדורות מתחדשות ובאינספור עותקים כבר למעלה מ-80 שנה! אין להקל ראש במידת ההשפעה של הצעת קפלן על הציבוריות היהודית. המחבר שנחשב לאחד ההוגים המשפיעים ביותר ביהדות אמריקה במאה ה-20, קיווה כי עמעום ההיבט הדתי (אף שבעצמו שמר מצוות), יהווה מחסום בפני מגמות של התבוללות בציבורים יהודים שאינם דתיים. קפלן התנגד להתבוללות, מפני שהאמין בשליחות המוסרית של העם היהודי בקרב הגויים.

לתפיסתו, היהדות היא מורשת של עם ולא פרי של ציווי משמיים. ההכרה בקהילה מבחינתו, קדמה להכרה באלוהים. עם זאת, היא לא סתרה את האמונה הדתית ואף היתה משולבת בה. הוא החשיב את המסורת, אך עודד את התאמתה למציאות המשתנה. ציוויליזציה, שיקום תרבותי-חברתי ורנסנס, הן מספר דוגמאות לביטויי מפתח במשנתו. בה בעת, הושפע קפלן, מעליית האנטישמיות הרצחנית באירופה, היבשת בה נולד. כיהודי-גולה רבים אחרים, כָּמהּ לשילוב של הומניזם עולמי עם ייחודיות יהודית. זהו הרקע להתייחסותו לחג החנוכה. הקטע הקצר הזה בספרו עב הכרס, שרק חלקים ממנו תורגמו לעברית, מבטא היטב את שני צדי המטבע: השאיפה לחבב את המעשה היהודי על ילדי ישראל מחד גיסא, והתקרבות אל החברה האמריקאית (והנוצרית) מאידך גיסא.