פרשנות הטקסט

סיפור חיי אלי (אליעזר) בלנקפלד, הוא בחלקו הסיפור של לא מעט יהודים אשר חזו בנפילת גרמניה ופעלו לשיקום העם היהודי. בחלקו, זהו גם הסיפור של היהודי העולמי העובר ממרכז גולה אחד למשנהו, ובמקרה של בלנקפלד, מריגה, לגרמניה ולברזיל. אך מעל לכל, יש לראות בו אדם שהקדיש את חייו לעם ישראל שלא על מנת לקבל פרס. עליו ראוי שייאמר כי שכר מצוותו היא המִצווה. כדי להבין את ההקשר טוב יותר, נעיין בפסקה הרחבה אשר ממנה לקוח הטקסט המרכזי של יחידה זו:

הדברים הללו שנכתבו על ידי בלנקפלד בשנת 1980, זמן קצר טרם פטירתו, פותחים צוהר לפעילות המתקיימת בתפוצות למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל. בפעילות זו, נכללים פרקים שלמים של הצלה ושל סעד, של חיזוק רוח היהדות ותרבותה, של מאבק נגד אנטישמיות ונגד ביטוייה הרצחניים. מטבע הדברים, על הפריט האחרון, מוטל לא אחת, איפול מודיעיני וכך עוברים מן העולם גיבורים צנועים ועלומי שם. כזה היה אלי בלנקפלד, האדם שתרם לביטחון ישראל ממרחקים, ופעל במלוא המרץ לחיזוק חיי הרוח והתרבות בקרב יהודי סאו-פאולו בברזיל. "בית תרבות ישראל" שעל ניהולו שקד שנים רבות, כבר אינו קיים. אך הרוח היהודית שהניעה את האירועים העבריים, האמנותיים והאנושיים שהתקיימו בו, עודה מפעמת בלב יהדות ברזיל.