פרשנות הטקסט

משפט זה, לקוח ממשנה על הלכות הקשורות בנרות שבת והוא מכוון להתנהגות זהירה. הנחת הנר בכלי מיוחד, מצמצמת את סכנת השריפה בגלל ניצוץ תועה. אולם, כרבים ממקורות ישראל, גם כאן יש להעמיק כדי לגלות המסר הרוחני של המילים. "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן", אמר רבי ישראל מסַלַנְט, מאבות תורת המוסר במאה ה-19. ואמנם, אף על פי שאור הנר צנוע, מעניק הוא תקווה בזמנים של חושך בכל חלקי העולם היהודי. אין מדובר באור חד פעמי, אלא בהבטחת המשכיות המועברת באמצעות ניצוצותיו. ''נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות', מודיעה המשנה, ובכך מטילה אחריות אישית לאסוף את הגיצים. מעשה זהירות זה, נדרש משני טעמים. הטעם הראשון הוא, שגיצים אשר מגיעים למקומות בלתי מתאימים, עלולים להזיק. הטעם השני הוא, שלחלקיקי האש, זעירים ככל שיהיו, נועד תפקיד בעם ישראל: העברת האור היהודי מדור לדור.