פתיחה

שונים תנאי החיים של יהודי ארצות הברית, מחיי היהודים ברוסיה או באנגליה, ושונים משטרי ארצותיהם. אף על פי כן, בכל רחבי תבל, בארצות דמוקרטיות יותר או פחות, מקובלת בבתי הכנסת, "התפילה לשלום המלכות." בתפילה זו יש שני יסודות מרכזים: ברכה לשליט ותקווה ליחס טוב של הרָשוּיות לעם ישראל. בנקודה זו חשוב לציין, שלא אחת זוכה לברכה גם שליט שנוי במחלוקת. המכירים את הציווי הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת אינם תמהים על כך. הרי הזהירו חז"ל כי האלטרנטיבה של אי קבלת  מוֹרָאָהּ, עלולה להיות מסוכנת. ואמנם בהפרת חוקי הריבון, בין אם על ידי גורמים פנימיים ובין אם על ידי אויבים מבחוץ, גוברת הסכנה לשלום האזרחים ובתוכם היהודים.

זהו המניע לכתיבת יחידה זו, בה נעמוד על הזיקה בין חשיבות שלום המלכות, לבין מה שאירע בטורקיה. ארץ זו שהיתה בית ומקלט למגורשי ספרד, הסבירה פניה ליהודים במשך מאות בשנים. אולם גם בארץ סובלנית זו, התלקחו ברבות השנים, מעשי איבה שהובילו לאבדות בנפש ואשר פגעו בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. באחד מן המקרים הללו, במרחשוון תשס"ג, נובמבר 2003, נפל על משמרתו בבית הכנסת "נווה שלום" באיסטנבול, יואל ישראל כהן אולצ'ר. המעשה הנורא הוכיח את הימצאות כוחות רעים הממתינים לשעת כושר, שעת ערעור שלום המלכות. אולם אף בזמנים קשים כאלה, לא סרו יהודי טורקיה ממסורת אבותיהם ומן הציווי לתמוך בריבון.