מקורות נוספים להרחבה

משירי "הארץ הטובה"

אהבת הארץ, הקשר לאדמתה וליבולה באים אם כן לידי ביטוי כפי שראינו במקרא, בברכת המזון ובמדרש חז"ל. ערכים ועניינים אלו חוזרים ומופעים גם בשירה העברית המודרנית. ניתן אפוא להעמיק את לימוד הנושא בעזרת שירים שונים המתייחסים גם הם לרעיון של שבחי "הארץ הטובה".

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ הוא ביטוי מקראי, מכינויה של ארץ ישראל, המתאר את שפעה, פוריותה ותנובתה של הארץ.  הביטוי מופיע עשרים ואחת פעמים במקרא. הביטוי מופיע פעם ראשונה בספר שמות בסיפור בו מתגלה אלוהים למשה בסנה הבוער ומבטיח לו כי יעלה את בני ישראל לארץ הטובה. "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ..." (שמות ג' 8). בפסוק מופיע קשר הדוק בין 'הארץ הטובה' ובין יבולה כ'ארץ זבת חלב ודבש'. ואכן, הרעיון והביטוי 'ארץ זבת חלב ודבש' חדר לשיח ולשירה העברית.

בשיר ארץ זבת חלב ודבש, הלחין אליהו גמליאל את המילים מהמקורות כתרגיל בהלחנה לשני קולות, והגיש  אותו כתלמיד במדרשה למוסיקה בתל אביב. הלחן תפס, נפוץ ברבים, הושר בעיקר בחג השבועות והפך מקובל בחוגים שונים לריקודי עם.