קריטריון זה מתייחס ל:
שאלות ומשימות אורייניות
בשאלות הבאות התייחסנו לשלושה מוקדי עניין, המוצגים כאן בהדרגה:
אחד מהשמות הפחות מוכרים של הארץ הוא: "ארץ חמדה".
מקור השם הוא בתנ"ך בדברי הנביא ירמיהו: "וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה ..." (ירמיהו ג', 19), והוא נזכר גם בדברי חז"ל ובתפילה.
חֶמְדָּה - דבר נחשק ויקר "החנות הייתה מלאה בשכיות חמדה"
חָמַד - רצה לעצמו; חשק; השתוקק. "הילד חמד את כל הסוכריות בחנות"
חֹמֶד - כינוי חיבה, חמוד, מותק, חבוב. "איזה חמוד הילד הזה!"
בעל אופי נעים וטוב, חמוד, נחמד (חומד של) "הוא פשוט חומד של בחור"
חֶמֶד -נוי, יופי, חן "יש שם כמה וכמה פינות חמד"
נקרא עם התלמידים שורה מתוך ברכת הארץ בברכת המזון:
כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". (דברים ח' 7-9)
לומדים בחברותא: ארץ טובה
מצ"ב דף לימוד להדפסה:
קראו את הפסוקים הבאים, שמהם למדו חכמים על ברכת המזון ועל שבח הארץ.
כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". (דברים ח' 7-9)
נקרא את דברי המדרש במקור שלפנינו:
תַּנָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
כָּל שֶׁלּא אָמַר "אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וְרָחֲבָה"
בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ,
וְ"מַלְכוּת בֵּית דָּוִד" בְּ'בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם'
לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ;
נַחוּם הַזָּקֵן אוֹמֵר: צָרִיך שֶׁיִּזְכֹּר בָּהּ בְּרִית.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: צָרִיך שֶׁיִּזְכֹּר בָּהּ תּוֹרָה.
בבסיס השאלות הללו לדיון, ניתן לבקש מהתלמידים את המשימה הבאה (מקביל חלקית לשאלות 2-5).
כתבו כיצד כל דמות לדעתכם מצדיקה טענתה לגבי ההכרח לומר ולהזכיר את הרכיב הזהותי ההכרחי מבחינתה:
דמות א - רבי אלעזר:
"ארץ חמדה טובה ורחבה"