סיכום שיעור

הסיפור שלנו, "החליל", מתאר רעיון מרכזי בתנועת החסידות בהנהגתו של הבעש"ט (הבעל-שם-טוב). הרעיון הוא שביטוי של רגשות כנים וטהורים, של אמונה ותפילה, הם בעלי ערך רב יותר, מקריאה סתמית של מילות התפילה שבסידור.

בהקשר זה, מעניין לראות, כי למרות ההלכה המקובלת לפיה חל איסור לנגן בכלי נגינה בשבת וביום טוב, מסיפורינו ניתן להבין שלעיתים, מותר ואפילו מוצדק לחלל בחליל ביום הכיפורים. ברגישות המאפיינת את דמותו של הבעש"ט, המעלה על נס, את נגינתו של אותו הנער, בפני קהילתו, אנו לומדים שיעור חשוב בנוגע להבדל שבין עיקר ותפל ולגבי מהות התפילה הרצויה ואופייה: תפילה כנה ואמיתית, המגיעה מהלב, עדיפה על התפילה הרהוטה ביותר.

מעבר לכך, כפי שראינו, הסיפור מחשיב מאוד את היחסים שבין אדם לחברו, כבוד לזולת, רגישות והערכה לשונה, ועל מחויבותה של החברה כלפי ילדים ואנשים חלשים יותר שחיים בתוכה.