פתיחה

שאלות אלו עולות באגדה שלפנינו, מפניני הספרות החסידית.

האגדה מספרת על אירוע שמתרחש 'בימים הנוראים', ושיאה, בזמן תפילת הנעילה, במוצאי יום הכיפורים בבית הכנסת של הבעש"ט (הבעל שם- טוב) מייסד תנועת החסידות (ראו "אישים" בדף היחידה).

מרכזו של הסיפור באופן בו מתבטאת ומתקבלת תפילתו המיוחדת של הגיבור, נער צעיר, אשר ייתכן ובימינו היה מוגדר כבעל צרכים מיוחדים.

"החליל" (שהוא גם שם הסיפור) הוא האמצעי שבו בוחר הילד, שאינו יודע להתפלל, להביע את עצמו ביום הכיפורים, למורת רוחו של אביו ובניגוד לכללים המקובלים. יפה לראות, כיצד מתוך שם זה 'החליל', צף ועולה גם המתח המרכזי בסיפור: בין מעשה הנתפס במסורת כשלילי, ואפילו כעבירה ממש ("חילול הקודש") לבין האופן החיובי בו מתקבל המעשה על-ידי הבעש"ט. הרצון של הילד לחלל בחליל מצד אחד, כדרך היחידה שלו להתבטא ביום הזה, ומצד שני, הפחד של האב שמא בנו יחלל בפומבי, את היום הקדוש ביותר, יום הכיפורים.

לסיפור גרסאות רבות, אשר חלקן משמרות את השימוש המקורי בחליל (כגון זו של עגנון המובאת כאן) בעוד בגרסאות אחרות נמצא כי אותו הילד צעק, קרא, "קוקוריקו", כתרנגול. קרא את אותיות הא"ב בקול רם, או שׁרק שריקה (כמו בגרסתו של שלום אש, "הצדיק הכפרי").

ביחידה שלפנינו נלמד את הסיפור בשני מישורים מרכזיים:

1. הכרת העולם החסידי בתוכו מתרחש הסיפור, לצד היכרות עם המושגים הרלוונטיים (תפילה, 'הימים הנוראים', מה שבין קודש לחול וכו').
2. נהרהר ונבחן, את יחסנו לאוכלוסיות החלשות בחברה, בממד האישי והחברתי.