פרשנות הטקסט

הטקסט לקוח מספר תהילים ומיוחס לדוד המלך. מילים אלה, כמזמורי תהילים אחרים, הושרו על ידי הלוויים, על מעלות (מדרגות) בית המקדש. המסר המרכזי בהן, מכוון ליחסים קרובים בין ה"אחים", הלוא הם שבטי ישראל, ולאחדות מתוך קבלת הגוונים השונים של כל שבט. שיתוף הפעולה, מלמד שהשלם עולה על סך חלקיו; ה"יחד" אינו מייצר רק את המועיל, כלומר את הטוב, אלא גם את הנעים. במלאת שמונה שנים למלכותו, הצטרף דוד לרשימה קצרה של מלכי ישראל, אשר מלכו "עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה" (שמ"ב, ה', ה'). נראה כי ניסיון זה, לימד על נועם האחווה (מלשון "אחים") ועל החשיבות של אחדות ישראל. בשולי הדברים יצוין, כי פרשנות זו מתחזקת לנוכח ההשוואה של ה"נָּעִים", בפסוק המככב ביחידת הלימוד שלנו, ל"נְעִימִים", בקינת דוד: "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם, לֹא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ". גם כאן מסתבר כי האחווה הולידה את ההצטיינות.