פתיחה

"בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלָל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי."

מילים אלה פותחות את הכרזת העצמאות של ישראל, אותה קרא דוד בן גוריון ביום שישי אחר הצהריים, ה' באייר תש"ח. מעטים הרגעים אותם אפשר לסמן במובהק כרגעים ש"עשו היסטוריה". הכרזת העצמאות וקריאת המגילה, היא בין הרגעים הללו, בתולדות מדינת ישראל בפרט, ובתולדותיו של העם היהודי ככלל.

בן-גוריון הכריע על הקמת המדינה בתנאים קשים של לחימה ואי וודאות, ובכל זאת לקח על עצמו אחריות כבדה, בהבינו שהוא עומד בפני צומת היסטורי, שכמוה לא הייתה בעבר, וייתכן שאף לא תהיה בעתיד.  הוא התכונן לכך בין השאר, על-ידי הובלת הניסוח של מגילת העצמאות.

לחברי מועצת העם, נציגי הישוב, היה חשוב לנסח מגילה שתתאים ברוחה ובתכניה לחשיבות המעמד, שתנציח את ערכי היסוד של הישוב העברי ואת כוונותיו ביחס למדינה שקמה ושתהיה מוסכמת על נציגי העם כולם.

מגילת העצמאות הייתה המסמך הראשון של המדינה החדשה, שבטקס ההכרזה נקבע שמה כ"מדינת ישראל". בשנים החולפות התברר כי נציגי העם אכן יצרו מסמך מכונן, המתווה ערכים וחזון ושחשיבותו היא לדורות.

במהלך הלמידה:

נכיר את הרקע ההיסטורי לכתיבת המגילה ואת ההקשר שבו היא הוקראה, כלומר – ההכרזה על הקמת המדינה [מושג].

נכיר את תכניה של המגילה.

נתמקד בפסקה המתארת את ערכי היסוד של מדינת ישראל.

נעמיק בערכי היסוד שבפסקה וברלבנטיות שלהם לחיינו.