סיכום השיעור

בדרך כלל על פי חוקי התורה וחוקי המזרח הקדום, הבכור הוא הבן המועדף בדין, הוא זוכה לקבל כפול בירושה והוא הבן הנבחר. שימו לב שהמילה "לבכר", שפירושה להעדיף, באה מן המילה בכור!

ראינו ביחידה זו כי יעקב בוחר להעדיף את יוסף הצעיר על פני אחיו הבוגרים, ומעדיף אותו בסממנים חיצוניים (כתונת פסים – על פירושיה השונים שלמדנו) בסלחנות על התנהגותו המתנשאת ("וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו; וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר") ועל פי חז"ל, בבחירתו כיורש רוחני.

ניתן ללמד זכות על יעקב ולומר כי גם יוסף היה בכור, שהרי הוא בכור לרחל, אשתו האהובה (והמועדפת) אך בדרך כלל הבכור נקבע על פי הגדול באחים, שנולד ראשון מכל הנשים והילדים.

למעשה, זה אינו המקרה היחיד שבו יעקב מעדיף את הצעיר. הוא ינהג כך בסוף ימיו, למרות הפרשה העגומה של יוסף, גם עם נכדיו (מיוסף) כאשר ישכל את ידיו בברכתם, ויעדיף את אפרים הצעיר על פני מנשה הבכור. (ראו נספח 2 במקורות להרחבה) למעשה, הוא עצמו, כבן הצעיר מבין התאומים שנולדו להוריו (יצחק ורבקה) יהיה הבן המועדף על ידי אמו. כזכור לפי הסיפור המקראי, הוא קונה את הבכורה מידי עשיו בנזיד עדשים, ובהמשך יקבל בדרך מרמה את ברכת הבכור מידי אביו. הדבר מלמד עד כמה הנושא של יחסים בין אחים הוא רגיש ומורכב, הוא אוניברסאלי, מלווה את האנושות ואת עמנו משחר ההיסטוריה (והסיפור הלאומי שלנו), ורלבנטי כמובן בכל בית ובכל תקופה. 

יפה לראות כיצד המקרא וחז"ל אינם מסתירים את הסיפור הקשה, ואינם מנסים לייפות אותו. חלק מכוחם המיוחד הוא ביכולתם, להציג גם את אבות האומה כבני אדם, וגם למתוח עליהם ביקורת נוקבת. במקרה של סיפור יוסף ואחיו אף מתגלה – בראייתו הנוקבת של מדרש חז"ל – כי המעשה הקטן לכאורה של כותונת הפסים הוא הטריגר למסכת שלמה של אירועים שעתידים לשנות ולקבוע את גורל האומה. 

מסר מעשי שעשוי לעלות מן הלימוד הוא שנראה שרבים מאתנו חווים חוויה של לידה חדשה במשפחה, יחסים מגוננים כלפי האח או האחות הקטנים בזמן לידתם, אך כנראה גם קצת קנאה. קנאה ומריבות בין אחים הוא דבר טבעי ואנושי, ואפשר לצאת מהם מחוזקים ומאוחדים יותר. כשאוהבים באמת, אפשר להתגבר על כל הקשיים.