הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן

וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ:

בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ-לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב-לָךְ.  

וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז... הִנֵּה-הוּא זֹרֶה אֶת-גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה.

וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן

וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב-שָׁם

וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתְּ...

וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין.

וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ:

כֹּל אֲשֶׁר-תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה.