קריטריון זה מתייחס ל:
פרשנות ופענוח הטקסט
המקור הראשון הוא המקור המקראי (תורה שבכתב). הפסוקים בתורה על ספירת העומר פורשים בפנינו את אווירת הימים שבין חג הפסח לחג השבועות (המכונה כאמור גם – עצרת: בגלל ההתכנסות החגיגית ומכיוון שמועד זה מסיים (עוצר) את ימי הספירה מפסח). בחברה החקלאית בארץ ישראל ימים אלו מאופיינים בראש ובראשונה כראשיתה של עונת הקציר. לספירת העומר יש, אפוא, קודם כל משמעות חקלאית; אולם ברבות השנים, כפי שנראה בהמשך, נוספו לה משמעויות סמליות נוספות (בעיקר כשחג השבועות הפך גם לחג מתן תורה).
המקור השני המובא ביחידת הלימוד הוא מן התלמוד (תורה שבעל פה). מקור זה הוא מדרש (פרשנות חז"ל) על פסוקי ספירת העומר, והוא מתייחס למחלוקת קדומה בנוגע למועד בו מתחילים לספור את 'ספירת העומר'. מחלוקת זו תלויה, כפי שנראה, בשאלה – כיצד יש לפרש את המלים "וספרתם לכם ממחרת השבת".
לפניכם כעת הסבר ודיון מפורט במקורות אלו.
מקראי קודש
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם.
(ויקרא, כ"ג, ד')
"מועדי ה'", "מקראי קודש" אלו הם שני מושגים קרובים אשר מבטאים את הימים המיוחדים, חגים שיש לקבוע אותם בלוח השנה העברי, בגלל משמעותם המיוחדת וכזכר לאירועים חשובים. קדושת מועדים אלו מתאפיינת גם בכך שהם מהווים הפסקה משגרת ימי החולין ואסורים לפי התורה בעשיית מלאכה (כמו שבת).
החגים המוזכרים בתורה הם חגים "מדאורייתא" = מילה בארמית שפירושה מהתורה, אליהם בלוח השנה מצטרפים חגים שאינם מוזכרים בתורה אלא נקבעו על ידי חכמים, "חגים מדרבנן".
בחלק מן החגים, לצד ההסבר ההיסטורי או הדתי שלהם, יש רובד חקלאי קדום, שהיה משותף כנראה לתרבויות רבות שחיו ופעלו במרחב הזה, והתבססו על חקלאות. כאלו למשל הם שלוש הרגלים:
גם חג הפסח - 'חג החירות' וגם כחג 'ציר השעורים' והנפת העומר.
חג השבועות - חג מתן תורה וגם 'קציר חטים' ו'חג הביכורים'
חג הסוכות - כזכר ליציאת מצרים וגם כ'חג האסיף' (כינוס התבואה בסוף הקיץ)