לימוד מקור-משימה לתלמיד/ה

"אלטנוילנד. ארץ ישנה-חדשה!" לחש פרידריך.

"כן, כזאת היא," אמר דוד ליבק ברצינות ובהתרגשות. "על האדמה העתיקה והיקרה הזאת בנינו לנו חברה חדשה. עוד תכירו אותה, רבותי." "לכל הרוחות, זה כל-כך מעניין. יש כאן המון מה לראות. לא רציתי להפריע לך לשאת את כתב האישום החשוב שלך נגד אירופה הזקנה, אחרת הייתי שואל אותך על כמה בניינים שעברנו לידם."

"אני אראה לכם הכול".

"שמע נא אדון ויהודי נכבד, ברצוני למסור כאן הודאה, שלא תתחרט אחר-כך על המחוות שעשית לי. אני לא יהודי, הה? ובכן, עכשיו תזרוק אותי החוצה או לפחות תמאיס עלי את השהות, מה?"

"אבל קינגסקורט!" מחה פרידריך.

דוד ליטבק השיב בשקט:

"שאתה לא יהודי, הבחנתי מיד, לפי אחת השאלות ששאלת קודם. תן לי לומר לך שחברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם, זה הכול מבחינתנו."

"פצצה! וכל תושבי האזור הזה חושבים כמוך?"

"לא", הודה דוד בגלוי, "את זה לא אמרתי, יש גם זרמים אחרים."

"אהה, זה מה שחשבתי, אוהב אדם נכבד שלי!"

"אני לא רוצה לשעמם אתכם עכשיו בסיפורי המאבקים הפוליטיים שלנו. הם דומים למאבקים בכל מקום בעולם, אבל אני יכול לומר לך דבר אחד: הכבוד הבסיסי לאנושות נשמר אצלנו בדרך-כלל. ובמה שנוגע לדתות, הרי שלצד בתי הכנסת שלנו תוכלו למצוא בתי תפילה של נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים וברהמנים. שתי העדות האחרונות מיוצגות רק בערים הגדולות, כאן בחיפה למשל, או בצור, בצידון ובערים אחרות לצד מסילת הברזל המוליכה אל הפרת, כמו דמשק ותדמור."

"תדמור! העיר פלמירה קמה לתחייה?"

דוד הינהן בראשו לאות הסכמה:

"מהמחזה הגדול של אחווה בין הדתות תוכלו ליהנות בירושלים."