פרשנות ופענוח הטקסט

יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. יד וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל-עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל-עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ. טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. טז וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל-הָאָבְנָיִם אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים. יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים. יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי-חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. כא וַיְהִי כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.

(שמות, א', י"ג- כ"א)

בפרקים הראשונים של ספר שמות, מתוארים בני ישראל כעבדים במצרים. גזירות פרעה מלך מצרים נגזרו הדרגתית החל בעבודה קשה וכלה בפקודה להרוג את כל הבנים בזמן לידתם. לשם כך פנה פרעה אל המיילדות העבריות: שפרה ופועה, וצווה עליהן שבזמן הלידה יבדקו ויפעלו לפי ההוראה הבאה: אם זה בן, ימיתו אותו מיד ואם זו בת- יחיו אותה, ישאירו אותה בחיים.

המיילדות אמנם חוששות מפרעה, אך הן היו ייראות יותר את האלוהים. כאשר פקידי המלך גילו את מעשיהן הסבירו להם המיילדות, כי הנשים העבריות כי הן יולדות בעצמן ואינן זקוקות למיילדת.

בפשט הדברים נראה כי הכוונה היא שהן מסרבות להרוג אותם ודואגות ליילד ולהשאירם בחיים, אולם המדרש המודרני של לוביץ לוקח את פועלן צעד אחד נוסף, וטוען כי שפרה ופועה, לא זו בלבד שהחיו את הילדים פיזית, אלא הן דאגו להחיות אותם גם מבחינה רוחנית וללמדם תורה.

הרקע לדברים קשור במציאות הקשה שעולה מן העבדות, בה נשים וגברים עבדו מבוקר את ליל, ולא היה מי שילמד את הילדים תורה, או מי שיעביר מסורות של הדורות הקודמים לדור הבא. המיילדות העבריות נכנסות לתמונה ופותחות בבית היולדת בתי מדרש, בתי ספר ללימוד תורה שישמור על קיומם הרוחני של הילדים בעולם מצרי אלילי.

המדרש המודרני הזה נשען ומסתמך על שני מדרשים מסורתיים. המדרש האחד טוען כי מים = תורה, כלומר התורה משולה למקור מים חיים. השני, מתייחס לשכר שקיבלו המיילדות העבריות על פי הכתוב: "ויעש להם בתים".