פעילות חוויה ויצירה 

הָבָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה

אחד משירי השמחה המוכרים ביותר בעולם היהודי ובעולם בכלל הוא השיר "הבה נגילה". השיר מיוחס למלחין אברהם צבי אידלסון,  הנחשב לאבי המוזיקולוגיה העברית. הוא עיבד את מנגינת השיר על פי ניגון חסידי ידוע (של חסידי סדיגורה) בראשית המאה העשרים, אולם זה מכבר זכה השיר למעמד של שיר עם שנפוץ כאמור בעולם כולו, גם בקרב לא יהודים.

מילות השיר פשוטות מאוד, והן מבטאות את הרצון והצורך לשמוח בכל מצב.

לפי אתר זמרשת, השיר התחבר על רקע שמחת היישוב העברי בארץ ישראל כאשר נכנסו צבאות הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי לירושלים, ביום ראשון של חנוכה בשנת תרע"ח (1917), רבים אף ראו במאורע סימן לביאת המשיח. אידלסון החליט לחבר פזמון לציון המאורע הגדול.

במשך השנים מילות השיר הקצר אף "זכו" לשיבוש (הנפוץ בעיקר בקרב עולים חדשים ובקרב יהודי התפוצות) שבו שרים בשורה השלישית: "מוכרחים להיות שמח". השורה אמנם מתאימה לרוח השיר, אולם היא כאמור אינה הנוסח המקורי.

אתם מוזמנים לשיר, ולשאול – האם עצם השירה של שיר שמח עשויה להשפיע על מצב רוח שמח.

למגוון ביצועים ראו הבה נגילה - באתר זמרשת

שמחה – בתמונות

מיינו את התמונות לפי החלוקה: האם התמונה מבטאת לדעתך שמחה? ואם כן – מדוע? ניתן למיין לשתי קבוצות, או ליצור ביניהן רצף.

נסו להיזכר ברגע של שמחה שחוויתם לאחרונה. על מה הייתה השמחה? האם היא הייתה אישית או משותפת לאחרים? האם היא קשורה למעשה שעשית או למעשה של אחרים? האם אתם עדיין חווים שמחה זו או היא הסתיימה כבר? לדעתכם, האם ישנה חשיבות לשאלות אלו לבירור השמחה וערכה?