בעקבות השיר "כתונת פסים": לראות כולם את כולם

הפעילות הבאה מבוססת על חשיפת הפסיפס האנושי היהודי-ישראלי, תוך נגיעה בממד האוניברסאלי. יוצאים מן השיר של מאיר אריאל, "כתונת פסים" (לחן: ארקדי דוכין) משנת 1995, הרואה בדימוי הפסים את הגוונים השונים של החברה הישראלית.

רקע

השיר כתונת פסים בוצע והוקלט (ביוזמת גלי צה"ל ומשרד הקליטה) על ידי מיטב אומני ישראל בשנות התשעים על רקע עליית יהודי אתיופיה, ופותח את שאלת הגוונים השונים בחברה הישראלית. (ואולי מהדהדת בו גם אווירת הימים הקשים שלפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין, רצח שקרע את החברה הישראלית והגביר בה את הקיטוב).

ברוח השיר, האומנים המבצעים ייצגו (גם בקולם המיוחד) קבוצות שונות ומגוונות בחברה ובמוזיקה הישראלית (לפירוט האומנים). (שירים דומים באופיים הם, למשל, השיר הישראלי עם אחד שיר אחד, משנת 1985, שנכתב בהשראת השיר האמריקאי "אנו העולם" - We Are the World).

תחילה נאזין לשיר או נצפה בקליפ עם מיטב אומני ישראל באולפן ההקלטות.

שאלות לדיון

דימוי כתונת הפסים שבשיר מזכיר את הסיפור המקראי של יוסף, בנו של יעקב אבינו, ששימשה למעשה עילה לשנאת אחים ולניתוק בין האחים למשך זמן רב. אי אפשר גם להתעלם מן האסוציאציה של בגד הפסים ששימש מדי אסירים במחנות הריכוז וההשמדה של הנאצים, שוב ביטוי לשנאה גזענית. כאן בשיר מוצגת התמונה ההפוכה, אולי תיקון לסיפור ההוא: הפסים מייצגים גוונים שונים של החברה, הכרה וכבוד הדדי ביניהם ומתן מקום לכולם. "כל הצבעים עוד יזהירו / לכל הצדדים בעולם / לראות כולם את כולם ... ויותר הצבעים לא יסתירו / אדם מאדם דם מדם". בצד המסר הפלורליסטי השיר מספר בקצרה את סיפור המפגש המרגש והלא-ייאמן של קהילות ישראל מכל קצות תבל שנפגשו במדינת ישראל, וכן מותח ביקורת על ביטויים של גזענות בין-עדות ובין דתות בישראל (ובסיומו נשמע קולה של ילדה מיוצאי אתיופיה). המסר העיקרי הוא שריבוי הצבעים, הקולות והזהויות אינו צריך להיות מלווה בשנאה ובאפליה ביניהם. להיפך, מתוך בטחון בגוונים השונים, הם יכולים להיפגש זה עם זה.  "לראות כולם את כולם".

בשיר ארבעה חלקים עיקריים:

1. תמצית הסיפור היהודי: פרידת האחים והשיבה הביתה - תיאור ודימוי היציאה לגלות ופיזור היהודים בעולם כפרידה בין אחים, שנפוצו לכל קצווי תבל (המרומזים כאפיון גיאוגרפי ותרבותי כאחד), ולא התראו במשך מאות ואלפי שנים ("יובלות על יובלות לא התראינו") עד למפגש המחודש בארץ ישראל. מפגש זה חושף את ההבדלים שהלכו ונוצרו בין היהודים בעולם, ואת הפער בין העולים החדשים ובין מי שכבר הפכו במשך השנים ל"ישראלים".  "אתה לא נראה כל כך ישראלי, בטח שלא תנ"כי" (רמז ברור לעליות מארצות המזרח ומאתיופיה)
2. הפזמון החוזר – המבטא מסר פתוח של ריבוי גוונים, כבוד הדדי והשלמה הדדית ביניהם, וביקורת כלפי ביטויים של גזענות ושנאת האחר.
3. תיאור המפגש בין האחים והמציאות המקוטבת של החברה בישראל היום: הבית ממשיך את הדיאלוג בין שני האחים הנפגשים בארץ, ומתקשים להכיר זה את זה ולהידבר זה עם זה. וסיכום עגום: "כל פס רוצה לקלף לי את העור ... אני לא אשתגע", ותקווה לתיקון (תוך משחק מלים עור-אור): "רק אתן לגוונים מעט אור".
4. הבית החותם: ההווה הכאוב של שסע עדתי וקיטוב תרבותי בישראל. תיאור דמיוני של מאבק בין מדינות ואימפריות, שנמשך ומתבטא כביכול במאבק העדתי בישראל. הכותב שואל, מדוע המאבקים הבין-לאומיים כבר הצליחו להישכח, בעוד המאבקים העדתיים והאחרים עדיין חיים ובועטים בישראל ופוגעים בה.    

ניתן לראות בשיר ובמסרים המרכזיים שלו ביטוי לרוח תחום הדעת תרבות יהודית-ישראלית, המבקש גם הוא להציג ולהשמיע גוונים וקולות שונים, מתוך כבוד לשונות וניסיון לחשוף גם את המשותף והמחבר בינינו.

מתוך לימוד השיר והדיון סביבו תוכלו לאפיין את מקצוע הלימוד תרבות יהודית-ישראלית ואת מטרותיו. (ראו התייחסות לכך גם בפעילויות הקודמות.)

לניתוח נוסף של השיר ראו באתר תרבות IL.

הצעה:

• ניתן בהמשך להציע לתלמידי הכיתה להכין שיר דומה שיבטא את המשותף להם ואת המייחד כל אחד מהם. כל אחד מהתלמידים יכתוב בתורו שורה בשיר, שתמשיך את קודמיו, ותוסיף את המיוחד או המשותף, לפי בחירת כל תלמיד/ה.
• מומלץ לעשות זאת על לחן קיים ומוכר שתבחרו (או לחבר לחן חדש ...)
• אתם מוזמנים לצלם את הביצוע שלכם ולשתף בו.
• לחלופין, תוכלו להכין פסיפס של צילומים (מסוגים שונים) המבטא את ריבוי הזהויות בכיתה ובחברה. הציגו את הפסיפס ותלו אותו בכיתה.
• קיימו שיחה על תהליך הלמידה והיצירה.