על גלגולי המושג 'תיקון עולם'

תיקון עולם הוא מושג יהודי עתיק שמשמעותו הכללית היא שיפור ושכלול חיי החברה, ואף חיי האנושות כולה מבחינות שונות – מוסרית, חברתית ודתית-רוחנית. 

המושג עבר גלגולים שונים לאורך היצירה היהודית לדורותיה, מאז תקופת המקרא, דרך סידור התפילה ויצירתם של חז"ל (ואחרים) ועד ימינו. למעשה, ממושג הנושא בעיקר משמעות דתית ('תיקון העולם' על ידי הבאת באי עולם להכרה באל אחד ולמשמעויות המוסריות והרוחניות הנגזרות מכך), הוא הולך ומקבל משמעות כללית יותר, חילונית יותר, שבה התיקון הוא ביסודו תיקון מוסרי וחברתי בידי אדם. 

בתפילה הביטוי משתלב בתפיסת חזון הגאולה לעתיד לבוא בקטע "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" המסיים את כל שלוש התפילות היומיות: "עַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ ה' אֱלהֵינוּ … לְתַקֵּן עולָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ…" את הדברים יש להבין ברוח דברי הנביאים, שאצלם תיקון זה נושא משמעות דתית ומוסרית כאחד, כגון בדברי ישעיהו (ב, 4): "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" ועוד. 

בספרות חז"ל מופיע המושג כנימוק מוסרי ומשפטי לשורה של תקנות שתיקנו  נשיאי ישראל בתקופת המשנה, ונועדו להביא לתיקון מצב מעוות בתחומים שונים, כגון אישות, משפחה, כלכלה וצדק חברתי ועוד (ר' למשל תלמוד בבלי, מסכת גטין, דף ל"ד, ע"ב).

את רעיון התיקון החורג מתיקון היחיד וסביבתו אל המציאות כולה (תיקון קוסמי) פיתחה במיוחד תורת הקבלה, ובעיקר קבלת האר"י, שבה העולם מתואר כשרוי במצב של גלות ופירוד, ולעומת זאת תיקון העולם, הלוא היא הגאולה, הוא מצב של איחוד ושיבה למקור. מעשי המצוות הנעשים בכוונה הראויה נתפסים בקבלה כמעשים של תיקון ואיחוד. (ובדומה לכך, חוברה תפילת "תיקון חצות" וכן 'תיקונים' נוספים דוגמת "תיקון ליל שבועות").

בעת החדשה ובעברית החדשה קיבל המושג משמעות מהפכנית ברוח ערכי הסוציאליזם והקומוניזם, שביקשו אף הם בדרכם לשפר ולתקן את העולם. במשמעות זו הביטוי ננקט אף בידי רבים מהוגי הציונות. ואף הרב קוק (באגרת שכתב לרב שבניו נטו אחר הסוציאליזם והתרחקו מהדת) ראה מגמות ציוניות-סוציאליסטיות אלו כנושאות תוכן יהודי מובהק, באשר "עומדות הן על הבסיס של בקשת היושר והצדק, שבאמת הוא בעצמו דרך ה' שציווה אברהם אבינו ע"ה (עליו השלום) 'אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ [אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'] לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (אגרות הראי"ה א' עמ' קי"ג, ע"פ הפסוק בבראשית יח, 19).

כיום הביטוי שגור בפיהם של פעילים חברתיים בישראל ובעולם (בעיקר ביהדות ארה"ב) כמושג יהודי מתחדש המבטא את הרצון להפוך את העולם למקום טוב יותר וצודק יותר. בשם ערך זה אף מתבססות בקרב רבים מיהודי ארה"ב זהות ותודעה עצמיות במה שמכונה כיום "עמיוּת יהודית" (Jewish Peoplehood) - היינו דרכים חדשות ומתחדשות לתת מענה לשאלת הקשר לעם היהודי וליהדות בתוך ואף מתוך זהותם האמריקאית. במקום זהות לאומית או דתית, רבים מהם רואים ביהדותם זהות אתנית-תרבותית, ובמסגרתה "תיקון עולם" (שאף זכה לתעתיק ולהיגוי באנגלית: Tikkun Olam), הפך לעקרון-על שנכללים בו מאבקים ערכיים למען צדק חברתי, שוויון (על רקע גזע, דת ומגדר), קיימות וכיו"ב,  והוא בבחינת פרספקטיבה יהודית על הקיום האנושי. "תיקון עולם" במשמעות של בשורת היהדות ותרומת היהודים לעולם, לקיום האנושי בכללו. 

אכן, גם הרב זקס בספר אחר ומוקדם יותר שלו - "רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו", מציג את "היהדות כקול של התקווה בשיחה האנושית", וכקריאה רדיקלית לאדם לקחת אחריות על עצמנו ועל הסובב אותנו, ולא להיכנע לגורמים שרירותיים (טבעיים או היסטוריים): "היחידים אינם חסרי אונים לנוכח כוחות אל-אישיים... אנו יכולים לשנות את עצמנו… [ו]עם אחרים, אנו יכולים לשנות גם את העולם". 

השקפתו של הרב זקס עומדת בניגוד לתפיסה שכיחה שלפיה ענייני אקולוגיה וקיימות הם עניינים קוסמופוליטיים, 'חילוניים' ביסודם, ואינם שייכים לעולמן של הדתות בכלל, והיהדות בפרט. הם עוסקים בעולם החומרי, בנושאים מדעיים ואחרים, ואין להם נגיעה בענייני רוח ומוסר. אבל לא כך הוא. יחד עם הוגי דעות נוספים בעולם מצטרף הרב זקס לעמדה שלפיה, לא רק שלדתות יש מקום חשוב בשיח העכשווי, יש להן אפילו תרומה ייחודית וחיונית בתוכו, כדוגמת השימוש החדש שהוא ואחרים עושים במושג העתיק 'תיקון עולם'.

מבחינת הרב זקס, דווקא המאמינים באל כבורא עולם, אמורים להיות מוטרדים במיוחד מן הסכנה הנשקפת לבריאה מידי בני האדם, הנבראים בצלם אלוהים. יתרה מזו, בדיוק בשל היותם בעלי 'צלם אלוהים', מוטלת עליהם חובה מיוחדת להיות כביכול שותפים לאל בשמירת הבריאה. כך מקבל נושא הקיימות גם ממד תאולוגי מובהק. יתרה מזו, בעולם היהודי מושג "המצווה" (ובעקבותיו ההלכה כולה) הוא מרכזי מאוד, ונראה כי המציאות החדשה מעוררת צורך בסוג כזה של מחויבות מעשית ל"מצוות" חדשות, בנות זמננו (ולמעשה, תולדה של מעשינו) – חובות אקולוגיות, כלכליות וחברתיות, שהן מוסריות אבל גם חוקיות ואף בין-לאומיות. בכך הופך המושג 'תיקון עולם' מרעיון מופשט ואפוקליפטי (לעתיד-לבוא) בידי שמיים, לציווי מעשי, ראשון במעלה, בידי אדם, לעת הזאת.