קריטריון זה מתייחס ל:
תוכן השיעור
נושא השיעור מתחיל בפרק ח' עם דרישת העם למלך. חשוב להדגיש שהעם פונה לשמואל ולא פועל מאחורי גבו וממליך לו מלך. כלומר, הוא מקבל את סמכותו של שמואל. הסיבה הגלויה לדרישת העם היא בניו המושחתים של עלי, אבל סיבה זו מפוקפקת שכן רעיון היציבות המנהיגותית במלוכה מושתת על העברת השלטון מאב לבנו.
העם מסגיר את הסיבה האמיתית שלו בסוף הפרק "כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ." (פסוק יט).
האל ושמואל מאוכזבים מבקשת העם למלך ורואים בה ביקורת אישית כלפיהם. עם זאת, האל מנחה את שמואל לשמוע בקול העם (זוהי הפעם היחידה שה' שומע לקול העם ולא דורש שהעם ישמע בקולו). האל מנחה את שמואל להשמיע לעם את "משפט המלך" (פסוקים יא-יח), לפני שהעם יקבל את החלטתו הסופית. במשפט המלך מתאר שמואל לעם את ההתנהגות העתידית של המלך והמחיר שיידרש הפרט לשלם בוויתור על חירותו ובהפקדת השליטה על חייו בידי אדם אחר.
המלך מתואר כמי שדואג לאינטרסים האישיים שלו ושל מקורביו, ומשעבד את נתיניו, שהיו בעבר בני חורין. שמואל מתאר מלך הלוקח מהעם, אך אינו מעניק לו דבר בתמורה (אפשר להסב את תשומת ליבם של התלמידים לחזרה על השורש לק"ח).
חשוב להדגיש לתלמידים שאין זה חוק המתיר למלך לעשות ככל העולה על רוחו, אלא תיאור מצב אפשרי לשם הרתעה. שמואל מבקש לגרום לעם להרהר מחדש בבקשה שלו לשלטון מלוכני.
לעומת משפט המלך של שמואל, חוק המלך בדברים יז מגביל את סמכויותיו של המלך. החוק מפרט את האיסורים וההגבלות החלים על המלך, מצווה על המלך ללמוד את התורה, להעתיק אותה ולא לשנות אפילו חוק אחד מחוקיה. יתרה מכך, החוק מזהיר את המלך לבל ירגיש נעלה או חשוב מנתניו ומדגיש כי המלך כפוף, כיתר בני העם, לחוק האלוהי: "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (דברים, יז, כ). כדאי להסב את תשומת ליבם של התלמידים שנתיני המלך מכונים "אחיו" – כלומר, המלך ובני עמו שווים (ודאי מנקודת מבטו של האל).
החוק המקראי איננו נותן תשובות באשר לסמכויות המלך וזכויותיו.
כדאי לדון בשיעור בשאלה 'מה מותר למלך'. על הדיון להתמקד במתח בין שני הקצוות: משפט המלך וחוק המלך. אנו מציעות שהמתח הזה יהיה הבסיס לבחינת התנהגותם של המלכים בהמשך הלימוד, עד לחורבן בית ראשון: שאול, דוד אחאב ועוד.
למלך יש סמכות וכוח לעשות ככל העולה על רוחו, אולם גם הוא כפוף לחוק האלוהי ששואף להגביל את כוחו.
מהלך השיעור:
מנהיגות מיטיבה מול הסכנה שבכוח
פתיחה:
1. נבקש מהתלמידים להשיב על הסקר הקצר בפתיחה.
2. נצפה בסרטון שופטים 929
המורה יסביר לתלמידים את האידאל של "ה' ימשול בכם" ויתאר את הקשיים של העם בתקופת השופטים בהיעדר מנהיגות מרכזית.
המורה יתרכז במשפטים הפותחים וסוגרים את הסרטון, ויכתוב אותם על הלוח תוך כדי צפייה.
"אלוהים שהבטיח שהכול יהיה בסדר רק אם הכול יהיו בסדר"
"האם אפשר להיות עם ללא מלך? האם אפשר להיות עם סגולה בלי מנהיגות?"
(דקה 1:15) - האידאל
(2:56) - המציאות.
נדון עם התלמידים (לצורך המחשה ניתן להשתמש בתצוגות הגרפיות ברקע למורה):
3. נזמין את התלמידים לקרוא את הקטע מתוך ספר שמואל ולהשיב על השאלות.
נסכם במליאה ונפנה את התלמידים למשימה בקבוצות.
4. התלמידים יכתבו את משפט המלך שלהם (לפי הבנתם, מה אמור להיות במשפט המלך).
התלמידים ישתפו ביניהם – אפשר בפאדלט, על בריסטול, או נייר. לתלות על הלוח הכיתתי חמישה סעיפים שיופיעו במשפט המלך (לאו דווקא חוק שמגביל את המלך, אלא מפרט את הסמכויות, מה מותר ומה אסור, אם בכלל יש משהו שאסור למלך).
5. עם סיום הכתיבה והשיתוף בנושא משפט המלך נסביר לתלמידים שיש חוק מלך מקראי ונפנה אותם למשימה.
6. התלמידים ישוו בין חוק המלך למשפט המלך.
לאחר מכן נשוב למליאה ונדון עם התלמידים בציווי "לבלתי רום לבבו מאחיו":
המורה יזכיר לתלמידים את המשנה ויפנה את תשומת ליבם שהמשנה מאזנת בין חוק המלך למשפט המלך: מאזנת בין סמכויותיו והגבלותיו של המלך.
בעוד חוק המלך מתייחס למלך כאל אחד העם, המשנה מעניקה לו סמכויות יתר.
התובנה אליה נגיע: המשנה מאזנת בין חוק המלך למשפט המלך, שומרת על מעמדו וסמכויותיו של המלך ובו בזמן מרסנת את כוחו ומצווה עליו לנהוג באופן מוסרי והוגן.
הרחבה:
היסטוריה (למורה)
1. בחינת מערכת היחסים בין השליטים לאזרחים/נתינים.
2. היכרות עם ניסיון היסטורי ליצירת מודל מלוכה השם את טובת העם לנגד עיניו.
3. פיתוח תפיסה מורכבת בנוגע לאיזון הנדרש בין השליט לבין אזרחי המדינה.
נושא האיזון בין כוחו של השליט לכוחו של העם, העסיק רבות את הוגי הנאורות , המרכזיים בהם - תומס הובס (1679-1588), ג׳ון לוק (1704-1632) וז׳אן ז׳אק רוסו (1778-1712).
הללו חתרו בהגותם להגבלת כוחו של המלך, בצד הרחבת האפשרויות של העם לומר את דברו ולהשתתף בתהליך קבלת ההחלטות בממלכה. תהליך זה הביא בסופו של דבר לעיצוב רעיונות ״האמנה החברתית״, ובבסיסם המושג ״שלטון העם״. אך עד להגעה לשם נדרשו עוד צעדים, אשר הובילו לשינוי מודרג. שלב שכזה היה ״האבסולוטיזם הנאור״, אשר במסגרתו התפתח ניסיון לכינון מלוכה הרואה את צורכי העם לנגד עיניה, ואינה שולטת בצורה דורסנית בנתיניה.
פרידריך השני - ״הגדול״ – מלך פרוסיה בשנים 1786-1740 , נחשב למודל מובהק של האבסולוטיזם הנאור. במחצית הראשונה של ימי מלכותו הוביל פרידריך את פרוסיה לשני ניצחונות גדולים במלחמת הירושה האוסטרית (1748-1740) ובמלחמת שבע השנים (1763-1756). ניצחונות אלו הדגישו את מגמת התחזקותה של פרוסיה. פרידריך הגדול היה אדם רב-כישורים, לרבות נגינה בחליל. היה זה מלך אשר כינס בחצרו מפגשים קבועים של סופרים, אנשי רוח, מוזיקאים ופילוסופים. אחד מידידיו ויועציו הקרובים היה הפילוסוף הצרפתי וולטר (1694-1788), איש הנאורות.
פרידריך נודע כמי שהיה קורא אובססיבי, הן של ספרות הן של דוחות מדיניים-פוליטיים וכלכליים. הוא עצמו הרבה לכתוב, וכתביו ממלאים כשלושים כרכים. בשנת 1772 הרחיב פרידריך את שטחי פרוסיה במהלך סיפוח פרובינציית פוזן מפולין, בעת חלוקתה הראשונה של פולין. עם זאת, בתקופה זו הסיט פרידריך את מוקד פעילותו מביסוס צבא חזק ולוחם לדיפלומטיה ומו״מ כאמצעי פעולה מרכזיים. שאיפתו הייתה לחזק את מעמדה של פרוסיה כממלכה מתונה מתוך חתירה להסכמי שלום. תחת פרידריך הגדול הונהג שלטון פקידותי-ריכוזי שהתבסס על מועצות פקידים, אשר פעלו לקבלת החלטות בשורת נושאים אזרחיים, לוגיסטיים וכלכליים. עובדה זו כבר סימנה חידוש לפיו השלטון לא נוהל באופן בלעדי בידי המלך, אלא היו תוצר של קבוצת יועצים ופקידים שהואצלו להם סמכויות שונות. הרפורמות שהנהיג הקיפו נושאי חקלאות, מסחר, ייצור ומשפט – בכולם פעל תחת עקרונות הנאורות שבהם דגל. יתרה מזאת, הוביל פרידריך פרויקטים של תשתיות כגון, הקמת תעלה שחיברה בין נהרות האלבה והאודר, שאפשרה פתיחת ערוצי מסחר חשובים עם צפון אירופה ומרכזה. נוסף על כך, פעל רבות לשיפור תשתית הכלכלה והמסחר הפרוסית, כולל ייסוד של בנק מדינה בשנת 1766 שהעניק אשראי ליוזמות יצרניות.
מורשתו העיקרית הייתה בנייתה של המדינה הפרוסית ופיתוחה כמרכז פעולה פוליטי-מדיני. בשונה מהחשוב במלכי צרפת בדור שקדם לו, לואי ה-14 (שמלך בצרפת במשך 72 שנה בשנים 1715-1643), דגל פרידריך הגדול בגישת שלטון צנועה וראה צורך בהקשבה לצורכי הציבור והעם. לעומת לואי ה-14 שתבע את המושג ״המדינה זה אני״, פרידריך הגדול ראה עצמו כמשרת העם. הוא בנה את ארמונו בפוטסדאם ליד ברלין בהשראת ארמון ורסאי שנבנה בצרפת בימי לואי ה-14, ואף קרא לו בשם שמרמז על הפילוסופיה של הנאורות - ״סנסוסי״, "ללא דאגות" בצרפתית, שהייתה גם שפת הדיבור שלו כאינטלקטואל. פרידריך הגדול נחשב עד היום לגדול מלכי פרוסיה, לאחד מגדולי המלכים באירופה בעת החדשה ולסמל של מודל מלוכה מודרני-מתקדם.