דפי עבודה לתלמיד: קהילות יהודי הודו

פרחה פלורה ששון

פרחה פלורה ששון לבית גבאי, נולדה בשנת 1859 בבומביי. בני משפחתה שהגיעו מעירק להודו, הקימו אימפריה כלכלית חובקת עולם וכונו "הרוטשילדים של המזרח". באותם ימים, שלטה בריטניה בהודו, ובין סוכניה הרבים, נכון גם ל"יהודים הבגדדיים", תפקיד מיוחד. יהודים אלה, עסקו במסחר חוצה יבשות, תיווכו בין שליטים ובמקומות שהגיעו אליהם תרמו רבות לפיתוח הכלכלה והתעסוקה, ההשכלה והרפואה, הממשל והחיים החברתיים. הודו הייתה בית טוב ומסביר פנים ליהודים. הודו היא מדינה רבת מיעוטים וכיתות, מדינה שהעוני והזוהמה, הנחשלות והחלוקה למעמדות, התקיימו בה בכפיפה אחת עם עושר אגדי, מדינה בעלת תרבות עשירה ומרתקת עם פיתוחים מופלאים בכל תחומי החיים. בתוך כל המאפיינים האלה, נעדרה שנאת יהודים שרווחה בעולם, האנטישמיות לא הרימה את ראשה.

בתנאים אלה, גדלה והתחנכה פרחה פלורה ששון. בשונה מן המקובל באותה תקופה, והודות לאמצעים שעמדו לרשותם, דאגו עזיזה ויחזקאל גבאי שכל ילדיהם יזכו להשכלה רחבה, לרבות בתם פרחה. וכך, למדה הילדה הצעירה עם מורים פרטיים ועם רבנים מהקהילה היהודית בבגדאד, אך גם עם מורים בבית הספר הקתולי. בעקבות זאת, בגיל 17 היא גילתה ידע מרשים במקורות היהודיים ובאורחות העולם ואף שלטה בשבע שפות. באותם זמנים, נהגו משפחות רבות להשיא את צאצאיהן עם קרובי משפחה. מנהג זה לא פסח על הנערה המוכשרת והידענית. בטרם מלאו לה 18 היא נישאה לדודה שהיה מן המנהלים הבכירים של עסקי המשפחה. בהיותה כבת 36 נפטר בעלה והיא נותרה עם שלושה ילדים, סלימן דוד, רחל ומזל-טוב. בתוך חודשים השתלבה האלמנה הצעירה בעסקים חובקי העולם והתיישבה על כס הניהול שהותיר בעלה המנוח. פרחה פלורה ששון, שכונתה "המלכה של בומביי", ניחנה בתבונה רבה, בידע יהודי וכללי עצום ובלב רחום. היא תרמה ממון רב לצדקה לבני קהילתה ולבני קהילות רחוקות, בתפוצות ובארץ ישראל. היא שלחה כספים לכלות יתומות, למשפחות רעבות, לרכישת ספרי תורה, ותמכה בהקמת בתי-חולים, ואפילו בהקמת מרכז הכשרה מקצועית לבנות בירושלים.

לא בכדי דבקו בה כינויים כגון "המלכה של בומביי" ו"האימא הקטנה של יהדות המזרח". עליה נאמר שהלכה כמו מלכה, דיברה כמו חכם זקן וידעה לארח כמו שליט מזרחי. חייה לא היו קלים והיא התמודדה עם משברים גדולים. מן הבחינה אישית, נגזרו עליה אלמנוּת בגיל צעיר יחסית, וגידול של ילדה נכה (עמוד השדרה של בתה מזל-טוב נפגע בינקותה בשל תאונה טרגית). מן הבחינה המקצועית, היא התמודדה עם מגפת הדבר בהודו, אירוע שהפיל חללים רבים וכמעט חיסל את עסקיה. באותה עת, היא תמכה בבקטריולוג והאימונולוג, מרדכי זאב חבקין שהגיע לביתה ממזרח אירופה. בזכותה היו לד"ר חבקין התנאים לפיתוח החיסון הראשון נגד מחלות הכולרה והדבר. הודות לזאת, ניצלו חייהם של רבים. פרחה פלורה ששון, היתה יהודייה גאה ואישה גאה. בין היתר, היא הייתה פעילה מאוד בתנועת ההתנגדות לכיסוי האישה מכף רגל ועד ראש במעין וילון שכונה "פורדה". זאת ועוד, חרף היותה אישה, היא נבחרה בשנת 1924 לשאת את הנאום השנתי בפני בית המדרש לרבנים בלונדון. אירוע חריג זה, התאפשר הודות לבקיאותה בהלכה ובתורה, ולא פחות מכך, בזכות תרומתה לכלל-ישראל.

במסעותיה הרבים בעולם, היא נהגה לקחת עימה מניין גברים לתפילה ושוחט שדאג למזונה הכשר. היא הייתה מוערכת מאוד בקהילות ישראל ועמדה בקשר עם רבנים ידועי-שם. ביניהם החכם יוסף חיים מבגדד, שנודע עד היום בכינויו "הבן איש חי".

עוד יצוינו יחסה החם לארץ ישראל ותמיכתה ברעיון של הקמת מדינה יהודית. הודות לקשריה הייחודיים עם האצולה הבריטית, היא תמכה בפליטים יהודיים שביקשו להגיע לאנגליה מצד אחד, ובהצהרת בלפור, שהיה ידידהּ, מצד אחר. בשנות העשרים של המאה ה-20 היא ביקרה בירושלים וזכתה לכבוד רב על תרומתה הגדולה להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים ומפעלים נוספים, בכללם "בית הספר למלאכה לבנות ע"ש רבקה סומך".

בעזרת בתה רחל שנשארה בהודו, אחרי שהיא עצמה עברה בשנותיה האחרונות להתגורר באנגליה, ליקטה ושימרה כתבי-יד וספרים יהודיים מן המזרח הרחוק, כי הבינה את ערכם העמוק של נכסי הרוח של עמה. חיבורים אלה נכללים ב"אוסף ששון", מן המקורות הבולטים במחקר היהודי. פרחה פלורה ששון נפטרה ביום י"ט בטבת תרצ"ו (1936), ונקברה בהר הזיתים. מורשתה עדיין כאן: במסורת ספרד, במחקר, במבני ציבור ובמוסר.