קריטריון זה מתייחס ל:
מקורות נוספים להרחבה
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה – בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ
ברבות הימים הפך הפסוק הזה לפתגם, וככל הנראה, גם הוא היה השראה למחבר השיר "פה בארץ חמדת אבות" (שמחת החקלאי המגדל ואוסף את יבוליו: "נירו ניר ... גילו גיל ...").
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה - בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
(תהילים קכ"ו: 5)
בפשטות, הפסוק מתאר את עבודת החקלאי. כאשר הוא זורע בסתיו, הוא אינו בטוח שגידוליו יצמחו ויצליחו (הוא מצפה לגשם, חושש ממזיקים שונים וכו'), ואולם הוא ממשיך במלאכתו בתקווה ובאמונה. וכשהתהליך מסתיים בהצלחה, עם צמיחת היבולים והבשלתם באביב, הוא קוצר אותם בשמחה.
הפתגם הוא גם משל למי שעובד קשה ושרוי בחוסר וודאות בראשית דרכו, אך לבסוף קוצר את פֵּרות עמלו.
הפתגם הוא חלק ממזמור תהילים שמתאים בדיוק לנושא השיר שלנו: