ז' בחשוון - תחילת שאילת גשמים

בתרבות היהודית, כמו ברבות מתרבויות העולם, התפתחה מסורת של תפילות ומנהגים הקשורים בציפייה לגשם, המתחיל בארץ בסתיו ונמשך כמובן לכל אורך החורף.

בעיקר יש להבין זאת על רקע העובדה שארץ ישראל ענייה במשקעים, וכל החיים בה תלויים בירידת גשמים בעתם.

המסורת היהודית קבעה לכך שלבים אחדים:

א.      ביום שמיני-עצרת, שחל מיד אחרי סוכות ובארץ ישראל נחגג יחד עם שמחת תורה, תפילת הגשם (לפני תפילת מוסף בבית הכנסת). 

ב.      מיום שמיני-עצרת ואילך, הזכרת גשמים בתפילה האישית. מוסיפים בברכת "גבורות" שבתפילת שמונה-עשרה (החלק המרכזי של התפילה) את המשפט "משיב הרוח ומוריד הגשם" (במקום "מוריד הטל"). משפט זה מבטא את ההכרה בכוחו (גבורתו) של הטל להוריד גשמים.

ג.       מיום ז' בחשוון – שאילת (בקשת) גשמים בתפילה האישית. מוסיפים לברכת "השנים" שבתפילת שמונה-עשרה את הבקשה המפורשת לגשם "ותן טל ומטר לברכה" [במקום הבקשה הכללית בקיץ: "ותן  ברכה"].