מת מצוה - הרחבה

על פי ניסן רובין בספרו קץ החייםרובין ניסן, קץ החיים, הקיבוץ המאוחד, רעננה, 1997, עמוד 126 , עד מותו של רבן גמליאל דיבנה לא היה קיים נוהג אחיד ומחייב הלכתית באשר לבגדי המת. היה נהוג גם עד לזמנו של רבן גמליאל, לקבור בתכריכי פשתן. אבל כיוון שלא היה נוהג אחיד ומחייב השתדלו רבים להרבות פאר בבגדים. כך אנו קוראים בתוספתא: "בראשונה כל מי שיש לו מת היו יציאותיו קשות עליו יותר ממתו, התחילו הכל מניחים מתיהם ובורחים. הנהיג רבן גמליאל קלות ראש בעצמו. נהגו הכל כרבן גמליאל" (תוספתא, נידה ט יז.)