קריטריון זה מתייחס ל:
סיכום השיעור
בדרך כלל, שמחה טבעית היא רגש שמתעורר כשקורים לנו דברים טובים, כשאנו צוברים הישגים, וכד'. אבל בחודש אדר בכלל ובפורים בפרט, על פי המסורת היהודית, חובה לשמוח. זה קצת מוזר, כי איך אפשר לתכנן שמחה או לצוות עליה?
על פי המסורת היהודית, אפשר לעודד שמחה ולחזק אותה בחיי היום-יום וגם במצבים של התמודדות עם קושי. למעשה, מסתתרת כאן תפיסה שלפיה,שמחה אינה בהכרח דבר שקורה לנו באופן טבעי, אלא ראוי לאדם ללמוד לשמוח, לחפש ולמצוא בחייו את הדברים הראויים לשמחה ולהודיה עליהם ("חצי הכוס המלאה"). ציווי זה בולט במיוחד כשישנם קשיים וסיבות לעצב – אז עולה ביתר שאת הציווי להיאחז בשמחה. פורים מבטא שמחה יהודית אופיינית בדיוק בכך שהוא מציין את ההיאחזות בחיים למרות כל הקשיים.
יתרה מזו, שמחה אינה רק עניין אישי או רגשי. היא כרוכה בעשייה שמעוררת אותה ומבטאת אותה במעגלים חברתיים שונים: בחיים האישיים (ר' נחמן) בחוג המשפחה והמקורבים, וגם בעשייה שנובעת מסולידריות חברתית (כפי שמלמדות מצוות הפורים). לפי הרמב"ם, לא תיתכן שמחת אמת שאין בה ראייה של הזולת, אמפתיה, נתינה ותרומה לחברה.