קריטריון זה מתייחס ל:
הארץ הטובה
כבר במשנה מוזכר ט"ו בשבט כתאריך מיוחד שבו מצוין "ראש השנה לאילן" – התאריך הקובע את גיל העץ לעניין הפרשת תרומות ומעשרות. עם השנים קיבל יום זה משמעויות נוספות.
לאורך שנות הגלות הארוכות, עם ישראל לא היה יכול לקיים מגוון מצוות שמקיימים רק בארץ ישראל. בשנים אלו סימל ט"ו בשבט את הכמיהה לאדמת ארץ ישראל ולפירותיה. בקהילות שונות נהגו לאכול מפירות ארץ ישראל בט"ו בשבט.
במאה ה-16, מקובלים שעלו לארץ והתיישבו בצפת החלו להנהיג "סדר" ט"ו בשבט, שבו אכלו פירות שהובאו מארץ ישראל, וקראו מקורות העוסקים בפירות אלו. עם השנים נפוץ המנהג ובקהילות רבות אחרות החלו להנהיג סדר ט"ו בשבט. לכל קהילה מנהגים משלה לסדר ט"ו בשבט, אך ישנם כמה קווים משותפים:
שתיית ארבע כוסות יין – כוס יין אדום, כוס יין שרובה אדום ומיעוטה לבן, כוס יין שמיעוטה אדום ורובה לבן וכוס יין לבן.
אכילת פירות ארץ ישראל.
הקראת מקורות שונים העוסקים בארץ ישראל ובפירותיה.
מה מיוחד כל כך בארץ ישראל?
אחת התשובות על שאלה מצויה בתורה, בין היתר, בספר דברים. לפני הכניסה לארץ, משה מתאר את ארץ ישראל לעם. קראו את הפסוקים הבאים:
כמה מהצמחים בפסוק נקראים בשם שונה משמם המקובל היום. התאימו את הצמח המתאים לשם המקראי:
גפן: אוכמניותענביםפטל
זית שמן: סויהקנולהזית
דבש: חרובתאנהתמר